יום חמישי, 15 בנובמבר 2012

זמן מלחמה... ואולי שלום?

אכן ימים קשים.
קמתי הבוקר למראות הקשות שעברו על תושבי הדרום ובעיקר על תושבי קריית מלאכי אשר ספגו את המכה הקשה מכל ואיבדה 3 אזרחים יקרים מפגיעה ישירה בבית המגורים של המשפחה.
ישר הבנתי שאנחנו לקראת מלחמה נוספת ויחד עם השלמת העובדה המדאיגה כך גם התחיל לעלות אצלי הלחץ לקראת מה שקרב ובא.

אבל אז הגיעה המוסיקה ויחד איתה השלווה. לאחר התנתקות קלה והאזנה למוסיקה רגועה ונעימה מהאוסף הפרטי(במקרה זה החלטתי ללכת על מדלן פירו כחוויה מתקנת לאחר ההופעה הנוראית שלה לטעמי ביום ראשון ברידינג 3).


פתאום נפלה בי ההבנה שמוסיקה היא הפתרון!
הבנתי שמוסיקה זה הנשק הסודי שגורם לשלום. אומנם קודם כל שלום פנימי ביני ובין עצמי אבל אולי בשלב מתקדם יותר הוא יעשה גם שלום ביני ובין חברי הקרובים ובעתיד המעט רחוק יותר גם בין שכנינו הערבים?
מה בעצם עשו חבורת ג'ון לנון וחבריו בשנות ה-60? נלחמו בעזרת המוסיקה במלחמה למען השלום. החבורה הזאת הצליחה לעשות שלום בינה לבין חבריה ואני חושב שכוחם לא היה רחוק מלגרום להפסקת המלחמה.

לאחר קריאה מעמיקה גיליתי פרט נוסף ומעניין.
בזמן מלחמת העולם השנייה, הרדיו החל להיות כלי ההפצה המרכזי בעולם למוסיקה.
בשנת 1940 כבר היו למעל 90% מהבתים בארה"ב מקלט רדיו ומעל 16 מיליון בתים בגרמניה.

פרט מדהים שיצא לי לגלות הוא שהשיר הפופולרי ביותר שנוגן ברדיו בגרמניה ובאנגליה היה שיר תעמולה גרמני שהפך ללהיט גדול בשתי המדינות העויינות. העובדה הזאת מביאה אותי לנקודה למחשבה. איך ייתכן ששיר גרמני הפך ללהיט כה גדול דווקא באנגליה היריבה הגדולה של הגרמנים בזמן המלחמה. האם דבר זה מעיד על כך שאפשר לנתק את המוסיקה מהמלחמה?
אני חושב שזאת שאלה שכל אחד צריך להתעמק בה בעצמו.



לסיכום אומר, שאני מחזק את תושבי הדרום ואם יהיה צורך אני בין הראשונים שכנראה יקפצו למילואים ואלך לכל פעילות על מנת לפעול על מנת להגן על תושבינו ועל השקט בארצנו.
אך אם האהבה של כולנו כבני אדם למוסיקה תוכל לעזור בצורה כזאת או אחרת על מנת לגשר על הפערים ולמצוא שפה משותפת, בואו ננצל זאת קודם כל על מנת לעשות שלום בית בינינו לבין עצמנו ואח"כ אולי גם שלום עם שכנינו.

מאחל לכולנו ימים שלווים ושקטים.


יום ראשון, 1 בינואר 2012

מרוב עצים לא רואים את היער


קודם כל, החלטתי לאחר זמן רב שלא כתבתי לחזור ולכתוב. הסיבה לכך היא בעיקר בגללכם הקוראים!
מאוד הופתעתי לראות תגובות חדשות ומרתקות במאמרים האחרונים שכתבתי ולכן גער בי החשק לחזור ולכתוב מאמר חדש. אז המאמר הזה כולו בזכותכם.

"מרוב עצים לא רואים את היער" - תרבות המוזיקה החדשה.
אני כבר לא מקשיב למוזיקה. זה לא שאני לא שומע מוזיקה, להפך, אני שומע יותר ויותר שעות של מוסיקה ככל שהזמן מתקדם אבל אני לא באמת מקשיב.
לצערי, רוב הזמן שאני שומע מוסיקה מלווה בעבודה, למידה, גלישה או כל פעולה אחרת. אני חושב שאם הייתי עושה סטטיסטיקה לעצמי הייתי מגלה שאחוז הזמן שהקשבתי למוזיקה בלי לעשות פעולה נוספת היה כנראה נמוך מ-5%. אני גם דיי בטוח שרובכם הייתם מגלים אותו הדבר.

מה שאני בעצם מנסה להגיד הוא שלאחרונה אני מגלה שמאוד קשה לי להיפתח לסגנונות חדשים של מוזיקה וליוצרים חדשים. למרות שאני שומע כל כך הרבה, אני כבר כמעט ולא מרגיש את התחושה המיוחדת הזאת של וואוווו איזה שיר!

מה שכן, בשבת האחרונה הורדתי את האוסף הנפלא של "עונג שבת" לשירים הנבחרים של שנת 2011 ואחרי כל כך הרבה זמן ישבתי והקשבתי למוזיקה.
נחשו מה, התרגשתי משיר! איזה חוויה נהדרת...

אם במקרה אתם סקרנים איזה שיר ריגש אותי אז מדובר על Alex Turner - Glass in a park. למי שלא יודע אלכס טרנר הוא הסולן של ארקטיק מונקיז.




לסיכום, משהו שאני מאחל לעצמי לשנה החדשה זה להאזין יותר למוסיקה. מאחל לכולכם את אותו הדבר. שיהיה שנה חדשה ונפלאה!



יום ראשון, 7 ביוני 2009

עתיד תעשיית המוזיקה


תעשיית המוזיקה לאן מועדות פניה? אני חושב שהשאלה הזאת מעסיקה אנשים רבים מכל רחבי העולם ומכל המגזרים. בעידן שבו המוזיקה הולכת ונהפכת לסחורה "חסרת ערך" שמועברת בחינם מאחד לשני, ניתן להגיד שעתידה נתון בספק מבחינה מסחרית.
חנויות דיסקים שלפני כעשור ויותר היו מלאים באנשים במשך רוב שעות היום, נסגרות בזאת אחר זאת ומעידות על מצבה העגום של השוק והתעשיה.
באופן אישי, אני הולך ומפנים לאט לאט שללא שינוי חוקתי בעולם הדיגיטל כגון גביית מס בידור שבו כל אחד שמתחבר לספק אינטרנט משלם סכום נוסף של כ-10(לדוגמה) ש"ח בחודש שמועבר לזכויות אומנים, אני לא מצליח לראות פתרון שיאפשר לאומנים, ואני מכליל גם את תעשיית הקולנוע ולא רק את המוזיקה בקטגוריה הזאת.

מכיוון שאני סקפטי לגבי אפשרות שכזאת, אני משער שיהיה ניתן לראות עם הזמן תעשיה של מוזיקה שבו אנשים רבים ובעיקר להקות אינדי מתקיימות בתור להקות "חובבנים" ורק הלהקות הגדולות יצליחו להתקיים בשוק בזכות הופעות.

למרות זאת חשוב לי לנפץ איזה אשליה שנוצרה בארץ ישראל שבה עולם התוכן הדיגיטלי לא קיים בו כלל. באירופה ובארצות הברית מאוד נפוץ ונהוג לרכוש מוזיקה און ליין מחנויות סטייל ITUNES ואמזון. זה שבישראל אף אחד לא "פראייר" לא אומר שאנחנו יודעים מה שקורה סביבנו.

אין ספק שהעתיד מוטל בערפל כבד ששוכן מעלינו וכולם רק מחכים שקצת יתפזר על מנת להבין לאיזה כיוון אנחנו הולכים. הרבה מאוד עסקים ואנשים שמתקיימים כיום מהתעשיה הזאת עומדים בסימן שאלה גדול לגבי עתידם.

אני חוזר ואומר שלצערי אני קצת יותר סקפטי ולא חקיקה מסודרת עם חברות האינטרנט, לא יתאפשר לשוק הזה להמשיך ולהתקיים בצורה תקינה.

אשמח לשמוע תגובות מאנשים ולראות מה דעתכם בכל הקשור לנושא הזה ולהשערות וספקולציות שיש לכם.

שיהיה שבוע מצויין לכולם

נמרוד

יום ראשון, 19 באפריל 2009

ברזילאית בעברית - ארץ טרופית יפה


אני בן אדם שאוהב מוזיקה אחרת. אני אוהב מעמקי נשמתי בלוז, ואני אוהב לשמוע מוזיקה קלאסית ואני אוהב לשמוע(וגם לרקוד) סמבה ובוסה נובה. וזה התחיל בעיקר בתחילת שנה שעברה שטיילתי בברזיל ונחשפתי בצורה מוחשית למוזיקה המדהימה הזאת.

המוזיקה הזאת פשוט חודרת לך עמוק לתוך הנשמה ועושה לך טוב. והמדהים הוא שהברזילאים, כמה שהם עניים וחסרי כל, פשוט נראים לך האנשים הכי מאושרים בעולם כשהם מניעים את גופם למשמע הסמבה.
המסיבות סמבה של הברזילאים זוהי תופעה מדהימה! לא עוד דיי.גיי שמתקלט לך על הבמה, אלא קבוצה של 10 נגנים(לפחות) שמטרתם פשוטה ביותר והיא לעשות שמח! וכך זה עובד, כל האנשים רוקדים בלהט ובחשק רב אחד עם השני לצד מנגינות הסמבה המופלאות.

החלטתי לקחת את הגירסה הישראלית לסמבה ולהשוות אותה למקור מברזיל.
אני חייב להתחיל בכך שאני אציין שאין בכוונתי להוריד כלל מהערכתי הרבה והמופלאה לאומנים כמו מתי כספי, יהודית רביץ והחברים הנוספים המופלאים שמנגנים ושרים בדיסק הזה, אבל למרות זאת אני חושב שמסקנה שהסקתי מהאזנה לדיסק הזה הוא שמוזיקה ברזילאית צריכה להיות בפורטוגזית כנראה. אין מה לעשות שהמבטא היפה והנעים של השפה הזאת משרה במוזיקה גוון מיוחד ועסיסי במיוחד לצלילי המנגינות הנפלאות של הסמבה. שזה משהו שלצערנו לא בורכנו בו בשפה העברית.

אני אתן לכם דוגמה למה שאני מתכוון. בחרתי פה את אחד השירים היפים בדיסק - אושר.
אתם מוזמנים להאזין לו, ולאחר מכן, לקטע המקורי של ויניסיוס דה מוראייס שמנוגן על ידי קארלוס ז'ובים.




כפי שאתם רואים, ז'ובים אפילו בלי להקת הליווי אלא לבד עם הגיטרה לעומת חבורת המופלאים הישראלית נשמע הרבה יותר עמוק ומרשים. ושוב חשוב לי להדגיש שזה לא בכלל חוסר היכולת חס וחלילה של המוזיקה הישראלית אלא מכיוון שאי אפשר לקחת מוזיקה ברזילאית ולעשות אותה בעברית בדיוק כמו שכדורגל ישראלי לא יראה לעולם כמו כדורגל ברזילאי.

שיר נוסף, שהיה ללא ספק ללהיט המרכזי של התקליט ועד היום נחשב לשיר פופולרי ביותר הוא ארץ טרופית יפה, על שם הדיסק עצמו.
אני חייב לציין, שהשיר הזה למרות היותו שיר סמבה, הוא אינו מאופיין בייחודיות ובסגנון המוזיקלי של הסמבה. כלומר, הוא מורכב מאקורדים פשוטים וממקצב בסיסי של שירי פופ כיום, לעומת רוב שירי הסמבה שיודעים כמורכבים ומעניינים יותר מבחינה מוזיקלית. לכן, אני משער שזהו שיר שקל יותר להפוך ללהיט לעומת שאר שירי הסמבה המצויים.

אני אתן לכם להבחין פה בעצמכם גם בשוני של להיט נוסף המוכר לרבים מידי מתי כספי: סמבה לשניים.


לטעמי, אין מה לעשות, הייחודיות של המוזיקה קשורה בצורה ישירה ומוחלטת לאופיה המדהימה של השפה הפורטוגזית.

לסיכום, אני חייב לציין שאני נהניתי מהדיסק בסך הכל, ויצאו ממנו גם קלסיקות ישראליות שיישארו לדורי דורות במוזיקה הישראלית למרות העובדה שבוודאי רבים לא מודעים לכך שמקורם במוזיקה הברזילאית. אבל מה שכן, אם ארצה לשמוע את מתי כספי או יהודית רביץ אין ספק שזה יהיה דיסק אחר ממגוון הדיסקים הנהדרים שיש להם ולא ארץ טרופית יפה. ובמקביל, כשארצה לשמוע סמבה או בוסה נובה, אין ספק שאפנה לאחד הדיסקים הנפלאים ממגוון הגדולים של המוזיקה הברזילאית.

מקווה שנהניתם.

יום חמישי, 16 באפריל 2009

דרכו של מוזיקאי מתחיל(ומה שמסביב)

חובבי המוזיקה שבינינו ודאי חושבים איזה כיף זה להיות מוזיקאי ושזה אחד הדברים הכי כיפיים שאפשר ולא פעם שמעתי משפטים כמו: "הלוואי שלי היה את הכישרון הזה והייתי יכול להיות מוזיקאי גם כן". הבעיה היא שמה שנראה כלפי חוץ לא תמיד פועל גם כלפי פנים.
המטרה של המאמר הזה הוא לגרום למודעות של אנשים מסביב לגבי החיים והקושי שעובר כל אמן ובעיקר אלה שהם בתחילת דרכם.

אני כיום מייצג להקה חדשה שמורכבת ממיטב הנגנים בארץ שמופיעים והופיעו בעבר עם האמנים הכי גדולים שיש לנו במדינה, ולמרות זאת אני יכול להעיד על עצמי שלארגן הופעה להרכב כזה זה משהו לא פשוט(בהנחה שרוצים להרוויח גם כסף).
יש כיום מועדונים רבים שנותנים במה ללהקות צעירות ללא תשלום, או כאלה שמעבירים "קופת טיפים" בין הלקוחות והכסף שנצבר שם הוא זה שמועבר ללהקה. אבל בינינו, כמה כסף כבר מצטבר בקופה כזאת??!(תשאלו את עצמכם כמה אתם הייתם שמים, ואני בטוח ש99% לא היו שמים יותר מ-10 ש"ח וזה במקרה הטוב).

אני חייב לציין שהערכה שלי לאותם מועדונים שנותנים במה ללהקות צעירות עולה מיום ליום וגם בגלל העובדה שלנהל מקום כזה ולהיות רווחי זה משהו שמאוד מאוד קשה בימים אלו. להחזיק עסק הכולל הוצאות תפעול, חשמל, יחצנות, עובדים ועוד ועוד הוא דבר לא פשוט בימינו. וזה גורם לי להגיע למסקנה שאנחנו חובבי המוזיקה יש לנו מחויבות לתמוך ולעזור למקומות אלו להמשיך להתקיים!
ללכת להופעה פעם בשבוע ולשלם 30-40 ש"ח זה משהו שצריך לעשות עם טעם טוב בפה ולצאת בהרגשה שעשיתי משהו טוב למען המוזיקה הישראלית. ואם זה להיכנס לפאב הופעות שאין דמי כניסה ולהשים 20 ש"ח בקופת הטיפים ללהקה זה גם כן משהו שיתן לך הרגשה טובה עם עצמך. הרי בסופו של דבר, האם ה-20-40 שקל האלה בשבוע הם מה שיגרמו לך למשבר כלכלי?!?

אני אישית יכול להעיד על עצמי שההרגשה הזאת אצלי מתחזקת מיום ליום ואני ממש לא מרגיש רע לפתוח את הכיס כשזה מגיע לתמיכה ישירה במוזיקה, וזה לא בהרכח שיש לי מאיפה להביא את הכסף הזה... אני כמו רוב האנשים נמצא איפשהו במעמד הביניים ובודק טוב טוב לפני שאני פותח הכיס...

המסקנה העיקרית שהגענו אליה היום היא כזאת: אם כבר יוצאים, אז צאו למקום עם הופעה חיה ותרגישו טוב עם עצמכם שאתם נותנים את הX כסף בעבור ההופעה הזאת כי אתם יודעים שהכסף הזה הולך לבית טוב ונותן למה שאתם באמת אוהבים(המוזיקה) להמשיך ולהתקיים.




יום חמישי, 9 באפריל 2009

כמה זמן כבר לא קניתם דיסק?


כולנו אוהבים מוזיקה, ובינינו, איזה כיף זה לעבור לצד מדף הדיסקים בחדר ולהתסכל על האוסף המצויין של הדיסקים שאגרתם במהלך השנים? אבל מה כל זה שווה אם לא מעדכנים ומתעדכנים כל הזמן... וחוץ מזה, תמיד כיף לעשות הפסקה מההרגל המגונה שהתרגלנו אליו והוא להוריד ולשמוע בזמן שעובדים על המחשב. האפקט הזה לא משתווה לפעולה של לקחת דיסק, להכניס למערכת ולשבת בנחת על הספה ולהקשיב.

לכן, אני בא לפתוח דלת לכל אלה שמזמן לא קנו דיסק אבל מסכימים איתי שזה כיף והרבה יותר מספק מאשר להוריד ולשמוע על המחשב.
מי שלא יודע, קיום המציאות כבר שונה ממה שהיינו רגילים, וללכת לחנות תקליטים ולרכוש דיסק במחיר של 60-70 ש"ח זה כבר מזמן פאסה. ניתן היום להזמין דרך האינטרנט דיסקים מצויינים במחירים מצחיקים של 30-40 ש"ח.
אני נוהג פעם במספר חודשים לעשות רכישה מאורגנת של 200-300 ש"ח של דיסקים. וכן, זה יוצא לי משהו בסביבות ה-8 דיסקים!
אני באופן אישי מודע לשני אתרים שפועלים במתכונת הזאת כיום:
Disc Club - שימו לב בעלי הפיירפוקס, יש לו קצת בעיה עם הדפדפן הזה לצערי.
מוזיקה נטו

שניהם בעלי מבצעים חסרי תקדים עם מחירים נוחים לכל כיס. ואומן קצת באיחור, אבל גם למתנות לחג זה פתרון מושלם!

לאחר שידידנו הבלוג "קסטה" כתב על הכניסה הנמרצת של אמזון לשוק המדיה הדיגיטלית והתחרות עם ITUNES, אני החלטתי לעשות את הכתבה הזאת ואולי ללכת כמה שנים טובות אחורה, אבל אני בא להצהיר באופן מובהק: הדיסקים עדיין קיימים וחיים! ואני אוהב אותם על המדפים(ואצלי בבית).

מקווה שנתתי לכם עוד נקודת השקפה לגבי קניית דיסקים כיום...
בקרוב גם אעלה ביקורות על הדיסקים הנפלאים שרכשתי!

חג שמח


יום שלישי, 31 במרץ 2009

יום שכולו בלוז

במסגרת הפעילות שלי למען קהילת הבלוז בישראל, הצלחנו להרים ולהפיק אירוע מיוחד במינו במסגרת פסטיבל הבומבמלה השנה שיתקיים בתאריכים ה9-11.04.

ביום שבת, האחרון במסגרת הפסטיבל יתקיים יום שלם מבוקר עד ערב של הופעות בלוז עם מיטב הלהקות וההרכבים הישראלים מהז'אנר הישראלי! הופעת אורח מיוחדת של אפרים שמיר שהסכים בטובו להגיע ולתת הופעה משלו כמו כן.

אני אישית יהיה אחד ממנהלי הבמה, ועזרתי להרים ולארגן את האירוע ואני יכול להעיד שיגיעו להקות מצויינות שמופיעות כבר שנים רבות בארץ באופן קבוע ומציגות יכולות מרשימות מאוד.

חשוב לציין שמי שמעוניין להגיע במיוחד לאירוע עצמו ולא לכל הפסטיבל מוזמן לקנות כרטיס מוזל בסכום של כ-60 שקלים דרך האתר http://www.blues.org.il . כל מה שיש לעשות זה להירשם בטופס שם ובקופות של הפסטיבל להגיד שאתם נרשמתם דרך עמותת הבלוז ולהציג תעודה מזהה.

אני אישית מאוד נלהב לקראת האירוע הזה ובעל צפי גבוהה לקראתו מכיוון שאני מאוד מקווה שהדבר יגרום היענות גבוהה יותר בקרב צעירים רבים לסגנון המוזיקה שכיום דועך ומדשדש בקרב הגיל הצעיר ובני הנוער.

אני מצרף מספר לינקים של הרכבים שמופיעים ביום על מנת שתוכלו להתרשם:
מקווה לראותכם שם!